פוסט אישי שלי על מפגש הדיוויס ישראל – יפן

כמעט 24 שעות אחרי סיום הדיוויס, הגיע הזמן לפוסט הסיכום הקבוע.זה יהיה קצת ארוך אז סליחה מראש. איזה סופ״ש מטורף עבר עלינו. יש לי כ״כ הרבה מה לומר, אבל פשוט אין מילים. אעשה את הדבר החשוב ביותר כמו תמיד, ואגיד תודה להרבה אנשים שמגיע להם. אז כמובן שאתחיל עם הנבחרת המדהימה שלנו. ישי,צוקי,לשם,רוי וקמחי. אני כל כך גאה בכם, כמו שהצוות אמר, יש לכם לב ענק, ושאתם מגיעים לנבחרת זה מרגש לראות את הביחד שלכם, ושלנו. בכל דיוויס, כל אחד מתעלה למען הדגל, וחושף את היכולות האמיתיות שלו. אתם שם אחד בשביל השני ומגיע לכם שאפו ענק. שוב הוכחתם שבדיוויס הדירוג זה רק מספר, ואתם שווים הרבה יותר מהדירוג שלכם.
לקפטן האגדי שלנו, שפחדנו שהוא יתעלף כמה פעמים. אתה מנהיג מדהים, כבוד גדול להיות אחד מהמאמנים בצוות שלך. תודה על הכל.
לצוות הרפואי, תמיר ושחר. תודה על הכל, תמיד חוויה לעבוד איתכם, שוב אגיד שאתם אנשי מקצוע מהטובים שפגשתי, ואנשים עוד יותר מדהימים. מחכה תמיד לבלות איתכם את השבוע דיוויס.
לחצי השני של צוות האימון ביחד איתי, האחד והיחיד, בנצ. אתה יודע כמה אני מעריך ואוהב אותך. תודה על עוד שבוע של עבודה איתך, כמו תמיד, מדהים!
לאבי פרץ היו״ר ועובדי האיגוד אילן,תומר,הדר,מורן,אופק,עופרה,אילנה,ג׳ני. תודה רבה על כל מה שעשיתם למען הנבחרת, ושהמפגש הזה יתקיים בת״א, אחרי כל הבלאגן.
לאישתי והילדים, החיים שלי. על עוד שבוע בלעדיי, ובעיקר ערב ראש השנה, אני אוהב אתכם שאי אפשר לתאר כמה. לפני שאגיד תודה למשפחה, אספר לכם משהו. היום הגשמתי חלום. שהייתי שחקן צעיר, אחד החלומות הכי גדולים שלי היה לעלות ליציע לחבק את ההורים והמשפחה אחרי ניצחון גדול. כשחקן, הייתי רחוק שנות אור מהגשמת החלום. כמאמן, היום הגשמתי את החלום. לעלות ליציע לחבק את ההורים ואח שלי, היה אחד הרגעים המרגשים שלי בחיים, אז תודה לכם משפחה יקרה.
אחרונים אבל לא פחות חשובים, הקהל שלנו. מה שאתם עשיתם באולם ב48 שעות האחרונות, יסופר עוד שנים קדימה. מילאתם את האולם בראש השנה, דחפתם את הנבחרת ברגעים הכי קשים. האמנתם, ונתתם לנו אמונה שהכל אפשרי. בלעדיכם, לא היינו מנצחים! תודה ענקית.
כמו תמיד, ניצחון או הפסד, אסיים בשלוש מילים
אל אל ישראל!!
💙🤍💙